בית התרבות / מועדון לחבר

על תרבות חזותית, אמנות, אדריכלות, צילום וזיכרון

במהלך מאה וחמישים השנים האחרונות נוצרו אזורי מפגש ונקודות השקה בין יצירה, מוצר ובניין. אזורי המפגש ונקודות ההשקה הללו משרטטים ומשקפים את תהליכי ההתגבשות של התרבות החזותית. התרבות החזותית מתייחסת למאפיינים של השדה החזותי-הנראה, ולמשמעותם של מאפיינים אלה לאופן בו אנו חווים את העולם. השדה החזותי מהווה חלק חשוב מאותם חלקים שמרכיבים ביחד את התרבות שלנו, אותה מערכת סדורה של משמעות וסמלים, שעל פיה מתנהלת האינטראקציה החברתית.

כשאריה ליאור (ממייסדי בחן) שהה בשליחות בארגנטינה, הוא גייס תרומה לבניית מבנה בקיבוץ שישמש לחברי בחן כמקום מפגש חברתי-תרבותי בשעות הפנאי. המקום נקרא "בית תרבות" ובהמשך שונה שמו ל"מועדון לחבר".

המבנה תוכנן על-ידי האדריכל ויטוריו קורינלדי.

שטחי להניח שהאדריכל הוא מעין טכנאי הפותר בעיות תפקודיות ועונה לצרכיו של הלקוח בלבד – אדריכל הוא אדם היוצר במסגרת מגבלות בדיוק כמו צייר, פסל או כוריאוגרף. העובדה שהיצירה האדריכלית שימושית, אינה מפחיתה מערכה. האדריכלות עוסקת ברוח ובחומר בד בבד, אך למרות ובזכות המגבלות הרבות, מתעלה היא ליצירה אמנותית נעלה המותירה את רישומה והשפעתה בכל.

החזון החברתי הקיבוצי תורגם מראשיתו לשפה אדריכלית ולצורת ארגון מרחבית שפיתחה טיפולוגיה יישובית חדשה שאין לה תקדים, תוך הטמעת ניסיון מצטבר ותהליכים של שינוי במהלך הזמן. החל משנת 1910 ועד היום, הוקמו בכל רחבי הארץ כ-280 קיבוצים, בהם התעצבו מספר צורות התארגנות – ואדריכלי הקיבוץ התבקשו לתת מענה ספציפי למערכות יחסים שהשתקפו בוורסיות של תכנון כולל של הישוב, זיקתו לנוף, תכנון מבני הציבור, המשק והמגורים והיחסים ביניהם.

שמואל מסטצ'קין בוגר הבאוהאוס היה אדריכל הבית של המחלקה הטכנית של הקיבוץ הארצי. שמואל ביקלס שלמד בלבוב ובפריז היה אדריכל הבית של המחלקה הטכנית של הקיבוץ המאוחד. על ידם החל לצמוח הדור הבא של המתכננים של התנועות הקיבוציות, מהם שלמדו בחו"ל והיו לחברי קיבוצים כמו ויטוריו קורינלדי, ומהם שלמדו בטכניון בחיפה.

קורינלדי נולד במילנו שבאיטליה בשנת 1931. עם עליית הפשיסטים לשלטון וחקיקת "חוקי הגזע" האנטישמים, עזב עם משפחתו לברזיל ב-1939. את לימודי האדריכלות השלים באוניברסיטת סאו פאולו ובשנת 1955 עלה לישראל והצטרף לקיבוץ ברור-חיל בו היה חבר עד לשנת 1995. הוא עמד בראש המחלקה לתכנון של התנועה הקיבוצית המאוחדת (תק"מ) בתפקיד אדריכל ראשי בין השנים 1975-1985. במהלך 40 שנות עבודתו כאדריכל בתנועה הקיבוצית, תכנן רבים ממבני הציבור והמגורים בתנועה והשפעתו על נוף הקיבוץ משמעותית ביותר.

מאז המצאתו של הצילום בשנות השלושים של המאה ה-19, עבר המדיום גלגולים רבים, הן מבחינה טכנית והן מבחינה מהותית. במהלך כל השנים האלה, למרות היצירה הצילומית הענפה במגוון תפיסות, סגנונות וז'אנרים והניסוחים התיאורטיים הרבים – שוב ושוב, נשאלת השאלה "מה זה צילום?".

בתחילת הדרך נחשב הצילום כחיקוי מושלם ביותר של המציאות. בהמשך נולדה ההבנה שתצלום אינו חיקוי ניטראלי של המציאות. החלטות הצלם (מה להכניס בתוך התצלום, מאיזה זווית לצלם, באיזה מרחק מהאובייקט המצולם וכדומה) הופכות את התצלום לדימוי המשקף את נקודת המבט והתפיסה הרעיונית של היוצר. הצילום הפסיק להיות רק מתעד ונכנס למוזיאון כאמנות. ניתן גם למצוא אמנים המשתמשים בתצלום כחומר ליצירת האמנות שלהם, לעתים אפילו בתצלומים שלא צולמו על-ידם.

בכל מקרה, פעולת הצילום מתבצעת כאשר קרני האור המוחזרות מעצם הנמצא מול המצלמה נרשמות על גבי רכיב רגיש לאור. הצילום – ככזה – מנציח, מדובב ומעורר זיכרונות פרטיים וקולקטיבים. ואם בזיכרון עסקינן, נציין את דברי המשורר הצרפתי פול ז'רלדי: "הזיכרון הוא משורר / אל תהפכיהו להיסטוריון".

אריה פרידמן ז"ל (26.11.1997 – 1.12.1934) היה חבר קיבוץ בחן. עבד בעיקר בפלחה ובכותנה ומאז שמפעל "תחכום" התחיל לפעול, עבד בו במחלקת האלקטרו-ארוזיה, עד שמחלתו מנעה את המשך עבודתו. במשך השנים גם מילא תפקידים רבים, ביניהם מרכז משק, מרכז ועדת שיכון ועוד. בשעות הפנאי, בין היתר, היה מתעד את הקיבוץ עם מצלמתו.

אחת מעבודות התיעוד המעניינות שלו היא תיעוד תהליך הבנייה של בית התרבות. תצלומי שחור-לבן בגודל 6.6X10.2 ס"מ. כשבגב כל תצלום רשום בעיפרון תאריך הצילום.

אנו מציגים כאן את התצלומים, יצירה תיעודית של בניית בית התרבות, מבנה ייחודי שהוא -כמו התצלומים עצמם – חלק מהתרבות החזותית של היישוב. התצלומים מהארכיון הפרטי של המשפחה.